שמשהו יקרה
רומן סיפורים | כתר | 2016
—פרק ראשון —
״סקס זה דבר עלוב וצפוי ואפור ומתבקש, וכולם יודעים את זה, גם תמרה, וגם אֵליק, שמתנודד עכשיו מעליה, לאט ובאדיקות. הנה הוא גומר, הנה היא קמה להתקלח, הנה הם נשכבים מחובקים. אחרי כמה דקות לאליק חם מדי אז הוא מתרחק ממנה, וככה הם נרדמים, פחות או יותר, כל אחד במקומו.
בבוקר, כשהם מתעוררים מהרעש של הפלאפון, שניהם נכנסים לפייסבוק. אליק גולל את המסך למטה עם האגודל, ותמרה עם האצבע. מדי פעם תמרה מצחקקת מאיזה פוסט שנון של אקס, ואליק שמתקנא בו אומר, תביאי, תביאי לראות, ומיד מחייך ואומר, נחמד, וואלה נחמד.
אחר כך הוא מתקפל מהמיטה, מרכיב את המשקפיים, לובש את מדי הא' המשופשפים, הלבנים כמעט, משחיל את הכומתה המשופצרת לכותפת, מחזיר את המכלול לתבור המזווד ויוצא מהבית של תמרה החוצה, לאבא שלו, אריה שמיר, שבא לאסוף אותו. את הדרך לרכבת הם עושים בשקט. אבא של אליק אוהב לשמוע את יאיר ניצני בבוקר, בגלי צה"ל. יש בקול שלו משהו מרגיע.
כבר בתחנה המרכזית בבאר שבע, חייל אחד פעור מהפלוגה פונה אליו בחיוך ואומר, בוקר טוב הסרס"פ, ואליק מביט בו בזעם ריק ומעושה ואומר, בוקר טוב סיידוף. בקבוצת הוואטסאפ של המפל"ג שבפלאפון שלו כספי שולח לכולם סלפי מפגר עם פרצוף מאושר, ומיד כותב, עוד שבוע למנאייק, עד מתי אוגוסט שתים עשרה, עם מלא סימני קריאה, וכולם מגיבים לו מיד, וכותבים מלא חחחחח. גם אליק.
כבר עשר שנים שהצבא מנסה לשפץ את מחנה נתן, להפוך אותו לנגיש יותר, מסודר יותר ונקי יותר, אבל, כמו רוב המלחמות, גם המלחמה הזאת מיותרת, כי מחנה נתן הוא נקודת חיכוך איומה, נקודת מפגש של כל חייל עם עצמו, עם האזרח שהוא היה לפני כמה שעות ממש, וכמו רוב נקודות החיכוך הסכיזופרניות, גם מחנה נתן הוא גיהינום קטן עלי אדמות, גיהינום רועש ומלוכלך, מפוצץ באוטובוסים, בקצינים, בממצדיקים זונות ובמלא אנשים מוכרים מפעם, שמוזר פתאום לפגוש על מדים, מה קורה אחי חחחח שיואו לנדאו מה הולך מה אתה בצנחנים איזה קטע מה באמת גם לוסון כאן לא מאמין לך איזה קטע תקרא לו נו תקרא לו חחחחח אני חייב לראות אותו על מדים את הג'ינג'י הזה חחחח לוסון לא מאמין שאתה בתותחנים איזה קורע מתי התגייסת הא צעיר חחח קורע איזה קטע טוב נתראה אני חייב לעוף יאללה אחינו ביי, נדבר אחי, ביי, ביי אחי, סלאמאת.
את הדרך ממחנה נתן לבא"ח הוא עושה במושב הקדמי של האוטובוס, עם אוזניות. הוא לא באמת אוהב לשמוע מוזיקה בנסיעות, אבל זה מה שכל המפל"ג עושה, כדי שלא יזיינו לו את השכל. כשהאוטובוס פונה ימינה, לכביש הגישה לבא"ח, כספי ניגש אליו ואומר לו, אליקו אני צריך שתעזרו לי להרים עכשיו זריז מסדר דגל, וכשאליק מגלגל עיניים הוא מוסיף, אין מה לעשות אחי, זה הקטע החדש של פישר, אם אין לך זין לך דבר איתו אתה.
אליק מבקש מדגן לשחרר לו שלושה חיילים, ויחד הם יורדים לרס"פייה ומוציאים משם מעמד מתכת לדגלים של הפלוגה, מטף לכיבוי שרפות ועוד כל מיני קשקושים שהרס"פ צריך בשביל המסדר. בשתים עשרה וחצי, כשכל הפלוגה כבר מסודרת בשלשות, כשכולם כבר מדוגמים, על מדי ב' עם ריח של בית, פישר האפס ניגש לח' הפלוגתית כדי לפתוח את השבוע.
בוקר טוב פלוגה ג', בוקר טוב המ"פ, מה קרה לא ישנתם הלילה, הא, בוקר טוב פלוגה ג', בוקר טוב המ"פ, או, יפה, ככה נשמעים לוחמים, יפה, אז כמו שאתם יודעים, אנחנו נמצאים עכשיו בשבוע האחרון לטירונות, פה בבא"ח נח"ל טוב, עוד שבוע נעבור מכאן לבסיס קריות, שנמצא לא רחוק מכאן, שם נתחיל את האימון המתקדם, ביקשתי מהמפקדים לכנס אתכם כאן הבוקר מסיבה אחת פשוטה, רציתי רק לומר לכם שהפלוגה נראית טוב, מה זה הפלוגה נראית טוב, אתם נראים טוב, טוב מאוד אפילו, יש משמעת, יש מחויבות, יש הישגים, בבוחן קליעה, ביום ספורט, וסחה על סרוסי, יש ראבאק, יש מקצועיות, מקום שני בבוחן פלוגה, אחרי הגדס"ר, יש כבוד, אז נכון, הדרך עוד ארוכה, ויש לנו עוד הרבה לעבור ביחד, אבל חשוב לי עכשיו לעצור אתכם לרגע ולהגיד לכם, ככה, בפשטות, כל הכבוד, לכם, ולמפקדים שלכם, כמובן, שעושים איתכם עבודה מעולה, כי הם יודעים מה הם עושים, ואתם יודעים למה אנחנו נראים טוב, הא, אתם יודעים, אני אגיד לכם למה אנחנו נראים טוב, אנחנו נראים טוב כי אנחנו יודעים מה אנחנו עושים כאן, אנחנו נראים טוב כי אנחנו לא שוכחים לרגע אחד את הסיבה שלשמה עזבנו הכול, את הבית, את החברה, את המשפחה, את הים, עזבנו הכול ונכנסנו למקום המופרע הזה, לזחול בתוך שיחים ולנכש עשבים, הא, כספי עומד בצד עם אליק ועם אלכסיי, הסרס"פ השני, ולוחש, עוד שבוע אחי, עוד שבוע וכל הזיוני שכל האלה של השמן הזה עפים לפח פז"ם של ההיסטוריה. אחרי כמה דקות פישר מסמן עם היד לכספי, שעוטה פרצוף רציני, מסדר את הכומתה על הראש, ואז ניגש לדגל הפלוגתי ומרים אותו למעלה במיומנות. אחר כך, כשכולם בשקט מול הדגל, פישר מתחיל לשיר התקווה, בלי להתבלבל או להתבייש, בקול צלול ורם, עם כומתה על הראש ויד מונפת בהצדעה נחושה, וכשהוא שר, כל החיילים שמולו שרים איתו, בלהט ובנחישות ובאמונה, עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי, גם אליק שר איתם, עם כל הפלוגה, מרחוק אמנם, מחוץ לח' אמנם, אבל עדיין שר, והקול שלו קצת רועד ומבולבל. בלהיות עם חופשי השני אליק אפילו עוצם קצת עיניים, זכר לחורבן, ואלכסיי, שמזמן סיים להיות פראייר, שולף את הפלאפון ודופק וידיאו קטן, שאחר כך יעלה לוואטסאפ של המפל"ג, שנקרא המפל"גייה, ויסחט מלא חחחחים מכולם.
אחר כך, כשהמסדר דגל נגמר וכולם התפזרו לאוהלים, אליק עלה לחדר האוכל, לבד. בדרך הוא התקשר לתמרה, שענתה ומיד אמרה, ליקליק, אני לא יכולה עכשיו, אני באמצע סימולציה בעברית, ואליק אמר במהירות, אוקיי אוקיי אוקיי סורי, אוהב אותך, תתקשרי כשאת יכולה, אבל תמרה, שחיפשה מילה יוצאת דופן, כבר ניתקה."
—סוף פרק ראשון —
45₪
על הספר —
ג׳ינג׳ית מבולבלת נוסעת לפסטיבל רוחני במדבר, ולא מצליחה לזרום עם כלום, גם לא עם עצמה. רב ותלמיד נסחפים בסיפור אהבה משונה, ומוצאים נחמה בזיעה, בתורה ובבשר. מפגש אקראי של גבר עם זונה טובת לב בלאס וגאס טובע בו חתימה שלא תימחה. צעיר חילוני נוסע לחגוג את ראש השנה באומן, קרוב לרבי נחמן, עם ההמון המשתוקק, ולא מפסיק להתגעגע. אליק וחבריו החרמנים יוצאים לחגוג את שחרורם מצה"ל בהפלגה צפופה של מנו ספנות בלב ים, כשברקע הולמים מבזקי המלחמה של ימי צוק איתן.
רומן הסיפורים של יאיר אגמון מתפלש בעולם הזה, בלי להתבייש, ומתוך תשוקה נואשת - אל האמת, אל העלוב והנשגב. הפרוזה ישירה ומסחררת. אכזרית ומלאת עדנה. היא מתפקעת מרצון לגעת בכול. בכל מה שאפשר.
גיבורי הסיפורים מסתובבים בחיים האלה עם כמיהה נחושה. שמשהו יקרה. שמשהו יקרה. אך העלילות עולות על גדותיהן ומציפות אותם, בתנופה אדירה, ואיזו פעימה עמוקה ועיקשת, שמזמן לא הרגשנו בה, יונקת מן האדמה, מחלחלת באספלט ומטפסת במעלה הגב.